פסק-דין בתיק רע"צ 51996-02-12

בפני בקשת רשות ערעור על החלטה שנתן כב' הרשם ראמי נאסר מלשכת ההוצל"פ בנצרת בתיק הוצל"פ 10-08095-09-0 (להלן: "תיק ההוצל"פ"), מיום 13.2.12 (להלן: "ההחלטה"), והחלטה מיום 16.2.12 בה דחה בקשה לעיון חוזר בהחלטה.

ההחלטה נשוא הבקשה שבפני, ניתנה בבקשה שהגיש המבקש לשחרור משאית שנתפסה בהליכי עיקול, והמשמשת אותו, לטענתו, לצרכי עבודתו ופרנסתו, וכן לפריסת החוב בתיק ההוצל"פ כך שישולם בתשלומים חודשיים של 5,000 ש"ח, ולעיכוב הליכים.

הרשם בהחלטתו ציין כי המדובר בתיק משנת 2009 אשר החוב העדכני בו עומד על למעלה מ-75,000 ש"ח כאשר המבקש לא הגיש בו כל בקשה קודם לבקשתו זו, ואף לא עשה דבר על מנת להקטין את החוב בו (אפילו לא עמד בצו חיוב תשלומים מינהלי על סך 1,000 ש"ח לחודש!). כמו כן ציין כי גם לבקשה זו לא צרף המבקש שאלון וטופס ויתור על סודיות או מסמכים מהם ניתן יהא ללמוד על יכולתו הכלכלית.

הרשם הוסיף וציין כי אין פטור הקבוע בחוק ביחס לעיקול נכס מסוג משאית, אולם לאור עיקרון המידתיות, יש מקום להיעתר לבקשה ולשחרר את המשאית אולם זאת תוך קיום תנאים שהם:

א. הפקדת הסך של 35,000 ש"ח לתיק ההוצל"פ.

ב. תשלום הוצאות אחסון המשאית על ידי החייב

ג. המצאת שאלון וטופס ויתור על סודיות ומסמכים להוכחות יכולת כלכלית

ד. תשלום חודשי בסך 5,000 ש"ח החל מיום 20.3.12 ובכל 20 לכל חודש עוקב.

בהחלטה בבקשה לעיון חוזר ציין הרשם כי אין באמור בבקשה לשנות את החלטתו שכן החייב חזר בעיקר על אותם נימוקים. בהתיחס לתשלום על סך כ-26,000 ש"ח שהחייב טען כי ביצע על חשבון החוב בתיק ההוצל"פ אולם לא עודכן בתיק על ידי ב"כ הזוכה, ציין הרשם כי אין בהעתקי השיקים שצורפו להוכיח ביצוע התשלום כאמור, וממילא גם באם בוצע, אין בו כדי להביא את החייב למצב של "יתרת זכות" בתיק ההוצל"פ, מה גם שהחייב לא הגיש בקשה ב"טענת פרעתי".

ההליכים בפני, אשר תחילתם בהגשת הבקשה יחד עם בקשה לעיכוב ביצוע, הסתבכו במהרה, כאשר המבקש לא קיים במועד את החלטתי בדבר הפקדת סך של 15,000 ש"ח כתנאי לעיכוב ההליכים עד להכרעה בבקשת רשות הערעור, ואף לא קיים במועד את החלטתי השניה מיום 28.2.12 (אשר ניתנה לאחר שהוגשה תגובה זריזה של המשיבה אף קודם למתן הוראה לעשות כן), לפיה נדרשה תגובתו לאמור בתגובת המשיבה, ואף לא את החלטתי מיום 6.3.12 בה ניתנה לו ארכה בת 7 ימים להגיש תגובתו.

משכך, ביום 20.3.12, ניתנה החלטתי שדחתה את הבקשה לעיכוב ההליכים בתיק ההוצל"פ (על אף שבנתיים המבקש הפקיד את הסך של 15,000 ש"ח), תוך שהבעתי עמדתי ביחס לסיכויי הבקשה למתן רשות ערעור ותוך מתן ארכה למבקש, להשלים את הסך שנקבע בהחלטת הרשם להפקיד כתנאי לשחרור המשאית (דהיינו להפקיד עוד 20,000 ש"ח מעבר ל-15,000 שהופקדו בתיק שבפני).

כמו כן הוריתי למבקש להודיע, באם לאור החלטתי זו ברצונו להמשיך בניהול הבקשה למתן רשות ערעור.

ביום 29.3.12 הואיל המבקש, בטובו, להגיש תגובה לתגובת המשיבה (תגובה שצריכה היתה להיות מוגשת בד בבד עם ביצוע ההפקדה ולכל המאוחר עד ליום 15.3.12), וכן ביקש לקבוע דיון בפני. בהחלטתי מאותו היום קבעתי כי דיון בבקשה לרשות ערעור יקבע רק לאחר שהמבקש יודיע עמדתו באשר להמשך ניהול ההליך.

בקשה לעיון חוזר בהחלטתי בנוגע לעיכוב ההליכים מיום 20.3.12, אשר הוגשה רק ביום 18.4.12 נדחתה על ידי תוך קביעה כי המבקש הוא הזורה חול בעיני (דבר שהוא טען כי המשיבה עושה) וכי גם לאחר בחינת כל טענותיו, אשר "הלכו והתפתחו" עם כל בקשה/תגובה שהוגשה, אין מקום לקבוע כי החוב של המבקש כלפי המשיבה סולק, אף לא בעיקרו. גם בהנחה שהסך של 26,000 ש"ח שולם על ידי המבקש על חשבון חובו כלפי המשיבה, אין בכך לאיין את החוב בתיק ההוצל"פ כטענתו, אלא לכל היותר להפחית במעט את יתרת החוב הכולל שלו כלפיה. אמנם נכון כי המשיבה לא הכחישה קבלת הסכום הנ"ל ולא הגיבה עניינית באף אחת מתגובותיה לטענה כי הוא לא עודכן בתיק ההוצל"פ, אולם מנגד ממכלול טענותיו של המבקש דווקא עולה בבירור כי חרף הסדרים אליהם הגיעו הצדדים הוא לא פרע את חובו למשיבה (ואין כל חובה על המשיבה להפחית את התשלום שבוצע דווקא מהחוב בתיק ההוצל"פ נשוא דיוננו...) ולפיכך אין בהבאת תשלום זה בחשבון כדי להביא למסקנה שונה מזו אליה הגיע הרשם.

כפי שציינתי בהחלטתי מיום 19.4.12, וכפי שציין בצדק כב' הרשם, המבקש לא הגיש בקשה ב"טענת פרעתי" ומשכך נסיונו במסגרת ההליך בפני לטעון כי פרע את החוב בתיק ההוצל"פ דינו להידחות, ואין הוא יכול להוות בסיס לתקיפת החלטת הרשם אשר ניתנה על סמך הנתונים (החלקיים) שהביא בפניו המבקש.

יתירה מכך, בניגוד לטענת המבקש כי אינו "חייב כרוני", הרי שמהחלטת הרשם עולה כי פתוחים כנגדו 14 תיקי הוצל"פ בהיקף כולל של למעלה מ-500,000 ש"ח, כך שגם באם מדובר בחובות "חדשים" יחסית ולא "כרוניים" כהגדרת המבקש, עדיין יש בכך להעיד כי הזוכה תתקשה לגבות את החוב מהמבקש ולא ברור מה תהא אפשרות מימוש המשאית, ופרעון החוב כלפיה, בשלב מאוחר יותר של ההליכים, באם זו תשוחרר לידיו ויוותר עיקול ברישום בלבד.

לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי החלטת הרשם הינה מאוזנת וראויה והמבקש לא הצביע על נימוק מספק למתן רשות ערעור עליה, מה גם שאין באיזה מהנתונים השונים שהביא המבקש כדי להביאני למסקנה שונה מזו אליה הגיע הרשם, לגופו של ענין, ומשכך דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות.

לא מצאתי צורך לקבוע דיון בבקשה (מה גם שיהא בכך להגדיל את ההוצאות שכבר נגרמו לצדדים) לאור החלטתי זו. מנגד, ולאור העובדה כי המשיבה לא התיחסה לגופה של טענת המבקש באשר לביצוע תשלום על חשבון החוב, וכי הזדרזה עד מאוד להגיש תגובותיה לבקשות המבקש קודם למתן הוראה לעשות כן, ולאור העובדה כי פסקתי הוצאות ביחס לבקשה לעיכוב הליכים, אני מוצאת לנכון לפסוק את הוצאות המשיבה במשורה, ובסך כולל של 2,000 ש"ח אשר יתווספו לחוב בתיק ההוצל"פ.

ניתן היום,  י' אייר תשע"ב, 02 מאי 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: